החלטה בתיק מ"ת 32732-02-12

1.         זוהי בקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחסד"פ, במסגרתה עותר המבקש להורות על ביטול כלל תנאי השחרור בערובה, ולחילופין להורות על צמצום מעצר הבית לשעות הלילה בלבד (להלן: "הבקשה לשינוי התנאים"). נטען, כי המבקש שוחרר למעצר בית ביום 03.05.2012, בתנאים של מעצר בית מלא, אזוק אלקטרוני, הפקדה כספית ופיקוח מעצר. בהמשך, בתאריך 29.12.2012, הותר למבקש לצאת ממעצר הבית לצורכי עבודה בין השעות 07:30 - 20:30. בהמשך, בתאריך 21.03.2013, הורה בית המשפט על הסרת האזוק האלקטרוני.

נימוקי הבקשה - ראשית - חלוף זמן ניכר ללא הפרות כלשהן מצד המבקש. המבקש שוהה במעצר בית מזה שנה וחמישה חודשים מיום הגשת כתב האישום. שנית - קצב ההתקדמות בהליך העיקרי - במסגרת ההליך העיקרי התקיימו שלושה מועדי הוכחות בלבד. לחלק ממועדי ההוכחות שנקבעו לא התייצבו עדים. עוד לעניין זה נטען, כי בית המשפט העליון בעניינו של המבקש במסגרת בש"פ 3660/12, מיום 14.05.2012, קבע, "מכל מקום, ובכפוף לאילוצים, מתבקשת המאשימה לנסות ולהעיד במשפט תחילה עדים שיש חשש להשפעה לגביהם, וזאת נוכח הכרסום היחסי בעוצמת הראיות". חרף זאת, המאשימה טרם העידה את עד התביעה המרכזי הרלוונטי לאישום זה מוקדם ככל הניתן. המשך מועדי הוכחות קבועים לחודש ספטמבר - אוקטובר 2013, וגם למועדים אלה לא זומן העד המרכזי. שלישית - למבקש מיוחס אישום אחד מכלל כתב האישום (האישום השניים-עשר), שבעניינו בית המשפט קבע בהליך המעצר, כי התשתית הראייתית בעלת עוצמה נמוכה.

2.         ב"כ המשיבה מנגד, עותרת לדחות את הבקשה. בנוגע לחלוף הזמן נטען, כי עצם העובדה שבית המשפט התיר למבקש לצאת ממעצר הבית לצורכי עבודה, מאזנת בין האינטרס האישי של המבקש לבין האינטרס הציבורי. עוד נטען, כי התמשכות ההליכים היא נוכח העובדה, שהמבקש לא ויתר על הבאת כלל העדים המופיעים בכתב האישום. 

3.         ‏ דיון והכרעה:

            בבש"פ 3611/10, עימאד רמאל נגד מדינת ישראל, נקבע:

"אמנם ככלל אין מקום לכרסום בתנאי השחרור שנקבעו מבלי שחלף די זמן מההחלטה האחרונה בעניין זה, ומבלי שקמו נסיבות חדשות או התגלו עובדות חדשות. חלוף הזמן חשוב הן מאחר שזו מצוות המחוקק הן בשל הצורך שלא להעמיס יתר על המידה על מערכות המשפט העמוסות ממילא, והן בשל הטעם המהותי שעומד בבסיס הזמן החולף, המאפשר לבחון האם ניתן ליתן בנאשם אמון מספיק בשביל להקל עוד בתנאי שחרורו. עם זאת, חלוף זמן ניכר, כדרישת הסעיף, הוא מושג שאף הוא תלוי בנסיבות העניין, ובמקרים המתאימים ניתן לחרוג מנוהל הפסיקה ולדון בבקשה להקלת תנאי המעצר חרף העובדה שחלפו אך חודשים ספורים מאז ניתנה ההחלטה האחרונה בעניין תנאי השחרור."

עוד נקבע בפסיקה, כי גם בקביעת תנאי החלופה, היד אינה צריכה להיות "קלה על ההדק" ותנאי החלופה והגבלת החירות צריכים להיגזר הן מעוצמתה של עילת המעצר והן מעוצמת הראיות בכל מקרה ומקרה. עוד נפסק, כי בבחינת בקשתו של אדם לעיון חוזר בתנאי מעצרו, על בית המשפט לבחון האם יש בהיענות לבקשתו, כדי לפגוע בתכליתה של חלופה זו או כדי לפגום בתכליתה של חלופת המעצר שנקבעה בעניינו (ראה לעניין זה בש"פ 2857/06 וכן בש"פ 5564/11).

4.         המבקש מואשם אמנם בעבירות חמורות (האישום הראשון, האישום השניים-עשר והארבע-עשר לכתב האישום), אך כפי שציינתי בהחלטתי המפורטת לעניין הראיות מיום 05.04.2012, קבעתי, כי מדובר בתשתית ראייתית בעלת עוצמה נמוכה, ככל שנוגעת לאישום השניים-עשר, שעניינו סחיטה באיומים, בעוד ביחס לאישום הראשון והארבע-עשר, קבעתי שקיימות ראיות לכאורה.

5.         יחד עם זאת, ועל רקע חלוף זמן ניכר (שנה וחצי)ללא הפרות כלשהן מצד המבקש, ובשים לב להתמשכות ההליכים, על אף הנחיית בית המשפט העליון למשיבה לנסות להעיד במשפט תחילה עדים שיש חשש להשפעה עליהם ביחס לאישום השניים-עשר, וכעולה מפרוטוקול הדיון בהליך העיקרי, לא העד המרכזי ולא העדים האחרים התייצבו לישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 12.02.2013. מכלול נסיבות אלה מטה את הכף להיעתר לבקשה באופן חלקי. מה גם, לא הונחו בפניי ראיות, כי ביציאתו של המבקש לעבוד, משום סכנה לציבור או אפשרות לפגיעה בתקינות ההליך המשפטי.

6.         אשר על כן, הנני מורה על שינוי תנאי השחרור בערובה באופן הבא:

            א.         מעצר הבית בו נתון המבקש יצומצם בין השעות 22:00 - 06:00.

            ב.         יתר תנאי השחרור בערובה יישארו בעינם - בכפוף לאמור לעיל.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ו אב תשע"ג, 22 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: